אחת ההפרעות הנפוצות מהן סובל אחוז ניכר מנפגעי תקיפה והתעללות היא תסמונת פוסט טראומתית disorder stress traumatic post . (לפי הגדרת ה – IV-DSM" :המושג טראומה נפשית מציין אירוע הגורם לנפגע זעזוע רגשי שמתפרש על ידו כמסכן צרכים חיוניים שלו כגון בטחון, הערכה עצמית, מעמד חברתי או את שלמותו הגופנית ואת חייו. האירוע גורם לסבל ומצוקה ומעורר חוויות של פחד, אימה וחוסר אונים".

בספרה 'טראומה והחלמה' , מוסיפה ג'ודית הרמן כי קיימת גם הרגשה של אובדן שליטה וסכנת הכחדה. המרכיבים והסימפטומים העיקריים של התגובה הפוסט טראומתית הם:

פלישה: האירוע הטראומתי נחווה מחדש שוב ושוב באחת או יותר מהדרכים הבאות: זיכרונות חוזרים לא רצוניים וחודרניים מהאירוע, סיוטים טראומתיים, תגובות דיסוציאטיביות (פלשבקים), תגובתיות פיזיולוגית ברורה בעקבות חשיפה לגירוי הקשור לטראומה כגון דפיקות לב מהירות, תחושת מחנק וכדומה.

צמצום: הימנעות מתמשכת מגירויים המזכירים את הטראומה והקהיה של התגובתיות הכללית וכן ניסיונות הימנעות ממחשבות, רגשות ותחושות הקשורים לטראומה. הימנעות ממקומות או אנשים המעוררים זיכרונות מהטראומה, שינויים שליליים בקוגניציות ובמצב הרוח. הנפגע מגייס את כל הכוחות בניסיון להתגבר על הגירויים ולהפחית את החרדה מפני העולם החיצוני שקיבל חזות מאיימת ועוינת. ה'אני' נוטה להתכווץ ולהצטמצם ולהפחית את שטח המגע שלו עם הסביבה. עירור יתר: קבוצת סימפטומים מוגברים של עירור יתר המשקפים ציפייה מתמדת לסכנה. הופעה של לפחות שניים מהבאים: רגזנות ו/או התנהגות תוקפנית, דריכות מתמדת, תגובת עירור מופרזת, קשיי ריכוז, קשיי שינה, הרס עצמי ו/או התנהגויות של נטילת סיכונים.

עירור היתר הוא למעשה אחד מהמאפיינים המעידים כי מנגנון 'הילחם או ברח' (flight or fight) נכנס לפעולה. זהו מנגנון הגנה הישרדותי הטבוע באדם, כמו גם בקרב יונקים המופעל כאשר אירוע נתפס כמהווה איום וסכנה ממשית להישרדות )אמתית או דמיונית. (מדובר במערכת מורכבת ומתואמת של תגובות רגילות, נפשיות וגופניות כאחד המתחילה לפעול. תחילה מתעוררת מערכת העצבים הסימפתטית – מערכת השולטת על תפקודי גוף לא רצוניים כנשימה, לחץ דם, התכווצות והתרחבות של כלי דם ועוד. העירור המוגבר שלה מתבטא בדופק מהיר, נשימה אופיינית ומתח עודף בשרירים. הגוף מקבל פרץ אנרגיה כתוצאה משחרור גלוקוז ועלייה באדרנלין. האדם עובר למצב של דריכות, תשומת לב ממוקדת בסיטואציה המיידית ויכולת להתעלם מרעב, עייפות וכאב. הרגשות המתעוררים הם פחד וכעס עזים. תגובות אלו מגייסות את האדם פיזית ומנטאלית לפעולה נמרצת בלחימה או במנוסה.

במקביל, מערכות חיוניות פחות במצב סכנה כמערכת החיסון, העיכול ואחרות, מאיטות את פעילותן. עירור יתר פירושו שכל המערכת, גם זמן רב אחרי הטראומה, לפעמים אפילו במשך שנים רבות אחריה, ממשיכה להיות דרוכה ומגיבה כמו במצב טראומה או כאילו יש סכנה בפתח. במצבים כאלו נוצרים ליקויים בתפקוד מערכות הרביה, השינה והעיכול. שכיחים גם כאבי ראש, בעיות עיכול קיבה ובטן, כאבי אגן, ירכיים, גב וכאבים כלליים ובחילות.

תגובה טראומתית מתעוררת כשאי אפשר להילחם או לנוס. המערכת מופתעת ואינה מגויסת ללחימה. בשל הגירויים הטראומתיים מערכת ההגנה נעשית הלומה ומבולבלת, וכל מרכיב של התגובה הרגילה של סכנה הופך להיות חסר תועלת. התגובה הטראומתית נוטה להתמיד זמן רב לאחר שחלפה הסכנה האמיתית ובגלל ירידת סף הגירוי קיימת רגישות לכל גירוי חיצוני ונטייה לחרדה ולאי שקט פנימי. (מתוך כתבה שלי על טראומה בבטאון כלים שלובים מס' 74)

דרך הטיפול שלי בטראומה, מינית ולא רק כאן

 

חזרה לדף הבית