דיכאון היא מחלה נפוצה. שלפי ארגון הבריאות העולמי, התחזית היא שעד שנת 2020 הדיכאון יהפך לסיבה השנייה בעולם לנכות, אחרי מחלות הלבלא בטוח שבהקשר זה ניתן להגיד שצרת רבים היא חצי נחמה, כי היכולת להתנחם ולהתעודד אינה שכיחה בקרב אנשים הנוטים לדיכאון.

הדוגמא הקיצונית ביותר של אובדן היא מוות. לפי ההלכה, תקופת האבלות במקרה הקיצוני ביותר של אובדן: מוות של קרוב מדרגה ראשונה, אמורה להימשך 12 חודשים. כמו כן, משך הזמן בו חלה תקופת האבל, על קרובים שאינם מדרגה ראשונה, עומד על 30 יום מזמן הקבורה. מכאן כמובן ניתן להסיק, שעל פי תפיסת היהדות, במקרים פחות קיצוניים ממיתה, התגובה הבריאה לאובדן כלשהו, אמורה להימשך פרק זמן קצר יותר הרבה יותר.

כולנו מתנסים במהלך חיינו באירועים קשים, בין אם מדובר במחלה, אובדן נפש יקרה, או פיטורין. בדיכאון שאינו קליני, התגובה לכך תהיה מתונה יחסית ותתבטא במצב רוח ירוד ודכדוך משך פחות משבועיים. בעל כורחנו נסתגל למציאות החדשה ונמשיך הלאה בחיינו. בדיכאון קליני התגובה תהיה  חריפה ולא מסתגלת. 

על מנת לאבחן דיכאון קליני, ישנם לא מעט קריטריונים בהם צריך לעמוד. בשורה התחתונה ניתן לומר כי דיכאון קליני מתבטא בפגיעה בתפקוד ובמצב הרוח באופן שאינו הולם את האירוע ששימש כטריגר- זרז להתפרצות הדיכאון. הגישה המקובלת כיום רואה את הדיכאון כתוצאה של שילוב בין גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים ופסיכו-סוציאליים.

על פי מחקרים מסתבר שרמת האושר הבסיסית של בני האדם נשארת קבועה באופן מהותי במהלך החיים הבוגרים. רמת האושר של האדם היא גנטית בחלקה (תורשה) אך אחוז נכבד מתייחס לסביבה. נמצא כי גם אם היתה מטרה חשובה מאד לה ייחלנו וערגנו ולבסוף השגנו אותה כמו לידת ילד או נישואים הרי שהיא תשנה את מצב הרוח, אך לטווח הקצר בלבד. השמחה מלידה של תינוק חדש נמשכת שנתיים, עד שמצב הרוח חוזר למצבו ה'נורמלי' הרגיל. משמעות הדברים היא, שהאחריות על רמת האושר שלנו מופקדת בידינו, ואנו האחראים למצבנו הרגשי. 

ישנם דפוסי חשיבה נוקשים ובלתי יעילים שמייצרים פסימיות וראית עולם דרך משקפים שחורים. דפוסי החשיבה הם תולדה של מערכת אמונות שליליות  שנולדו בעקבות אירועים משמעותיים בעלי תוכן רגשי, בדרך כלל בגילאים צעירים מאד. האירוע מפעיל את האמונה השלילית ומחזק אותה. ולכן התגובה עלולה להיות חסרת פרופורציה ביחס אליו. זאת מכיוון שאירוע הזה היה רק טריגר. לכולנו יש כמה אמונות שליליות כאלה, מי יותר ומי פחות. לנוכחותן השפעה מכרעת על תפיסת העולם שלנו, תחושת המסוגלות שלנו, תפיסת המציאות שלנו, שאיפותינו ואפילו נתיב חיינו. 

בטיפול בדיכאון ישנה התייחסות לדפוסי החשיבה הנוקשים, ולתהליכים קוגניטיביים, מתוך הבנה כי עיקר הבעיה היא אינה עצם מצב הרוח הירוד, שכולנו חווים מעת לעת, אלא הפרשנות הקוגניטיבית שאנו נותנים לאותו מצב רוח. מצב הרוח הירוד יכול להתחיל שרשור מחשבתי הולך וגובר של הלקאה עצמית, והאשמה עצמית והתוצאה היא, ירידה נוספת במצב הרוח. בהמשך נוספות מחשבות נוספות שליליות שמוסיפות עוד שמן למדורה, ומצב הרוח הופך לירוד עוד יותר.

במצבי דיכאון על פי בק, ישנה נטיה לעיוותי חשיבה. אנו עלולים לראות את המציאות בצורה לא נכונה. בעיה קטנה מנופחת והופכת להר גבוה, ושגיאה בודדת נתפסת ככישלון נורא שאין ממנו חזרה. עבודה מתמשכת על דפוסי חשיבה בשילוב NLP, וכלים לעבודה עצמית, יכולה לשפר את מצב הרוח, ולסייע ליציאה מהדיכאון. 

עוד על דיכאון, תוכלו לקרוא מאמרים שלי בנושא:

דיכאון ופרחי באךפרחי באך ודיכאון קלדיכאון ונשירת שיערדיכאון ומטרהדיכאון ואמונה שליליתדיכאון וניהול יומן הצלחות

 

חזרה לדף הבית