ארומתרפיה, הוא טיפול בעזרת שמנים אתריים.

רנה מוריס גאטפוסה, יליד 1881, מהנדס כימיה בהכשרתו, הוא אחד המייסדים של הארומתרפיה המודרנית. הוא גילה במקרה, בעקבות כוויה, עד כמה שימוש בשמן לבנדר הינו יעיל, ומשם חקר את התכונות הכימיות של השמנים השונים, ויעילותם במצבים של פציעות, זיהומים ופצעים ובהמשך טיפל בפציעות חיילים אחרי מלחמת העולם הראשונה ונוכח בתרומתם המשמעותית לריפוי. 

את השמן האתרי, אפשר להריח במצבו הטבעי שכשממוללים עלה של עץ לימון, או תפוז למשל. החומרים שישנם בצמח, נועדו להגן עליו ולכן לשמנים יש תכונות אנטי בקטריאליות, אנטי דלקתיות, אנטי ויראליות ועוד.

השימוש בשמנים היה נהוג בימי קדם, למטרות מרפא, קוסמטיקה, בישום ובטקסים דתיים.  בתנ"ך מוזכרים הבשמים שמלכת שבא נתנה לשלמה המלך, ובמגילת אסתר מוזכר כי "כן ימלאו ימי מרוקיהן: שישה חודשים בשמן המור ושישה חודשים בבשמים". בבית המקדש הצטוו הכוהנים להקטיר מקטורת הסמים פעמיים ביום בוקר וערב.

שימוש כזה היה נהוג גם אצל המצריים הקדמונים, ההודים, הסינים, האינדיאנים, היוונים והרומאים. בטיפול ארומתרפי, משתמשים בשמנים שמופקים מחלקי הצמח השונים: זרעים, שורשים, עלים, פירות או פרחים. תבלינים, עשבים ועצים.לכל שמן אתרי שמפיקים, ישנם חומרים פעילים ייחודיים, ושמנים שונים, יכולים לשמש למטרה מסויימת. בתעשיית המזון משתמשים בשמנים כחומרי טעם וריח טבעיים, ובתחום הקוסמטיקה, יש בהם שימוש בעיקר בכל הנוגע לטיפוח העור.

אולם מעבר לכך, השמנים יכולים לעזור רבות בריפוי מצבים שונים. פיזיים ונפשיים כאחד. השמן נכנס לגוף דרך מריחה על העור, או הרחה. 

שימוש בשמנים מחייב ידע, על מנת להימנע מתופעות לוואי שונות, ושימוש לא מותאם

חזרה לדף הבית